הוא יכול להגיע באמצע תור בסופר, במהלך ארוחת ערב משפחתית או דווקא ברגע של שקט מבורך במיטה. בשבריר שנייה, הריח של הגשם, טפיחה קלה על השכם או צליל של אופנוע חולף שמעלים את המציאות הנוכחית ומקפיץ את הזיכרון של "אז". בזמן התקף חרדה או "פלאשבק", המוח הקדום (האחראי על הישרדות) מזהה סכנה קיומית, גם אם הסביבה בטוחה לחלוטין. באותן שניות, הגוף מוצף באדרנלין: הדופק מזנק, הנשימה הופכת שטחית והאדם חווה תחושה ממשית של מוות קרוב או אובדן שליטה. הוא לא "מגזים", עבור המערכת שלו, זה קורה עכשיו שוב.
מה עושים בזמן התקף חרדה?
קודם כל מבינים שפלאשבק הוא לא סימן לכך שהטיפול או ההחלמה נכשלו, אלא עדות לכך שהמוח מנסה, בכל כוחו, לעבד אירוע שהיה גדול מדי מכדי להכיל בזמן אמת.
עזרה ראשונה: שלבי הליווי בזמן התקף
1. שמרו על העוגן שלכם (הוויסות העצמי)
לפני שאתם ניגשים לעזור, קחו נשימה עמוקה בעצמכם. היכולת שלכם להישאר רגועים, לדבר בקול נמוך ושקט ולשדר ביטחון היא הכלי הטיפולי החזק ביותר. אם אתם תיכנסו לפאניקה, מערכת העצבים של יקירכם תזהה זאת ותתחפר עמוק יותר בחרדה.
2. צרו מרחב בטוח
אל תתנפלו בחיבוק (אלא אם ידוע לכם מפורשות שזה עוזר לו). בטראומה, מגע לא צפוי עלול להבהיל. שאלו: "אני יכול להתקרב?" או פשוט עמדו במרחק בטוח. הפחיתו גירויים מסביבתו, עד כמה שניתן. אם יש מוזיקה חזקה, אורות מנצנצים או קהל, נסו להחשיך את החדר או ללוות את האדם לפינה שקטה.
3. טכניקות קרקוע
המטרה היא להוציא את הקשב מהסערה הפנימית אל העולם החיצוני.
טכניקת 5-4-3-2-1: בקשו ממנו לומר בקול: 5 דברים שהוא רואה סביבו, 4 דברים שהוא יכול לגעת בהם, 3 קולות שהוא שומע, 2 ריחות שהוא מריח ודבר אחד שהוא טועם.
מגע של קור: בקשו ממנו לשטוף פנים במים קרים מאוד או להחזיק קוביית קרח ביד. הקור העז "מכריח" את המוח להתמקד בתחושה הפיזית העכשווית ומפסיק את הלופ המחשבתי.
נשימה משותפת: אל תגידו "תנשום!". במקום זאת, תנשמו אתם בצורה קולנית ואיטית לידם, ובקשו מהם לנסות להיצמד לקצב שלכם.
מה לא לעשות בזמן התקף חרדה?
אל תגידו "תרגע/י": זה משפט שרק מגביר את התסכול. הם היו רוצים להירגע, הם פשוט לא מסוגלים באותו רגע.
אל תנסו לפתור את הבעיה: זה לא הזמן ללוגיקה או לניתוח האירוע. העיבוד יגיע רק כשהגוף יחזור למצב של רגיעה.
אל תיקחו את זה אישית: בזמן התקף, האדם עשוי להיות עצבני, מנותק או אפילו תוקפני מילולית. זכרו שזו הטראומה שמדברת, לא האדם שאתם אוהבים.
השפעת "הגל השני": ההשפעה על המשפחה
חשוב להכיר במושג שנקרא "טראומה משנית". לחיות לצד פוסט-טראומתי דורש משאבים נפשיים אדירים. בני משפחה רבים חווים בעצמם עייפות, חרדה או תחושת "הליכה על ביצים". הנה 2 פעולות שיעזרו לכם להתמודד:
1. הציבו גבולות: מותר לכם להגיד "אני זקוק להפסקה עכשיו כדי שאוכל להמשיך לתמוך".
2. אל תשארו לבד: חפשו קבוצות תמיכה לבני משפחה. שיתוף עם אנשים שנמצאים באותה סירה יכול להפחית את תחושת הבידוד וגם לתת לכם כלים להתמודדות טובה יותר.
שורה תחתונה: להיות המגדלור בערפל. התקף חרדה הוא זמני. הוא תמיד עובר. התפקיד שלכם הוא לא "לתקן" את האדם, אלא פשוט להיות שם, יציבים, נושמים ומזכירים לו שהוא נמצא במקום בטוח והוא לא לבד.
