שלב א': הוועדה הרפואית העליונה (הערכאה הרפואית)
אם אתם סבורים שאחוזי הנכות שנקבעו לכם נמוכים מדי או שהוועדה המחוזית התעלמה ממסמכים, התחנה הראשונה היא הוועדה הרפואית העליונה. בניגוד לוועדה המחוזית, ועדה זו מורכבת מהרכב מורחב של שלושה רופאים מומחים בכירים.
לוחות זמנים והגשה:
45 ימים, זהו חלון הזמן שלכם להגשת הערעור מרגע שקיבלתם את מכתב ההחלטה הרשמי של קצין התגמולים (לא מיום התכנסות הוועדה עצמה, אלא מיום קבלת המכתב ביד או באזור האישי). ניתן להגיש גם בקשת ארכה מנומקת בכתב ליושב ראש הוועדות לקבלת ארכה של 60 ימים נוספים להגשת נימוקי הערעור, ובמקרים מיוחדים ניתן לבקש ארכה נוספת של 30 ימים נוספים. איחור ללא אישור מראש עלול להוביל לדחיית הערעור על הסף.
הסיכון שחובה להכיר: לוועדה הרפואית העליונה יש סמכות לאשר את אחוזי הנכות, להעלות אותם, אך גם להפחית אותם. אם הוועדה העליונה שוקלת להפחית לכם את אחוזי הנכות, חלה עליה חובה על פי חוק לעצור את הדיון, להתריע בפניכם (ובפני עורך הדין שלכם) על הכוונה הזו ולאפשר לכם למשוך את הערעור. אם תמשכו את הערעור, תישארו עם אחוזי הנכות המקוריים שנקבעו לכם בוועדה המחוזית וההפחתה לא תתממש.
שלב ב': בית המשפט המחוזי (הערכאה המשפטית)
אם הוועדה הרפואית העליונה דחתה את טענותיכם, התחנה הבאה היא כבר מחוץ לכותלי אגף השיקום והיא באמצעות פנייה לבית המשפט המחוזי (במחוז שבו התקבלה החלטת הוועדה העליונה).
לוחות זמנים והגשה:
יש לכם 45 ימים מיום קבלת החלטת הוועדה העליונה, להגיש את הערעור לבית המשפט המחוזי. חשוב לדעת כי בית המשפט אינו קובע אחוזי נכות והחוק מגביל את השופט לדון אך ורק בנקודות משפטיות או מנהליות. אז מהי שאלה משפטית / מנהלית? למשל: הוועדה התעלמה לחלוטין מחוות דעת מומחה שהגשתם, הוועדה לא נימקה את החלטתה כראוי, לא ישב בהרכב רופא בתחום המומחיות הרלוונטי לפגיעה שלכם, או שנפל פגם חמור בזכות הטיעון שלכם (לא נתנו לכם לדבר או לקרוא את המסמכים).
מה קורה אם בית המשפט מקבל את הערעור?
השופט לא יקבע אחוזי נכות חדשים. הוא יקבע שנפל פגם מנהלי ויחזיר את התיק לוועדה הרפואית העליונה (בהרכב זהה או הרכב חדש) עם הנחיות משפטיות ברורות לדון בנושא מחדש תוך תיקון הפגם.
שלב ג': בית המשפט העליון (החריג שבחריגים)
אם פסק הדין של בית המשפט המחוזי לא היה לטובתכם, לא ניתן לערער עליו באופן אוטומטי.
לוחות זמנים והגשה:
גם כאן לרשותכם 45 ימים – עליכם להגיש "בקשת רשות ערעור" (בר"ע) לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים ממתן פסק הדין של המחוזי. שופט בית המשפט העליון יבחן את הבקשה. חשוב להדגיש כי רשות כזו ניתנת רק במקרים נדירים מאוד, שבהם קיימת סוגיה עקרונית, תקדימית או משפטית כבדת משקל החורגת מעניינו האישי של המערער הספציפי. אם ניתנת הרשות, הערעור עצמו יוגש תוך 30 ימים מהיום שבו היא ניתנה.
הכנה מוקדמת: מה עושים לפני שנכנסים לחדר?
- אל תמחזרו מסמכים – הביאו "תחמושת" חדשה: אם תגיעו לוועדה העליונה בדיוק עם אותם המסמכים שהצגתם בוועדה הראשונה, התוצאה כמעט תמיד תהיה זהה. הוועדה העליונה צריכה סיבה רפואית לשנות את ההחלטה. הביאו חוות דעת פסיכיאטרית חדשה, או סיכומי טיפול עדכניים מהחודשים האחרונים המראים שהמצב לא מאוזן.
- נתחו את הפרוטוקול הקודם: קראו כל מילה שכתבה הוועדה המחוזית. מצאו את הטעויות שלהם. למשל: אם הם כתבו "הנפגע עובד באופן מלא" בעוד שאתם מובטלים מזה חצי שנה, זו הטעות המרכזית שעליה צריך לבנות את הערעור.
- כתבו נימוק קצר וקולע: אל תשלחו מכתב של 20 עמודים. הרופאים לא יקראו אותו בעיון. כתבו מכתב קצר (עמוד אחד) שמפרט בנקודות מדוע אתם מערערים ומהן הטעויות של הוועדה הקודמת.
בתוך הוועדה: איך מתנהלים מול הרכב הרופאים?
- דברו על ה"תפקוד", לא על ה"הרגשה": לומר "קשה לי" או "אני עצוב" זו שפה של כאב. לומר "אני לא מסוגל ללכת לסופרמרקט לבד כי יש לי התקפי חרדה במקומות סגורים", זו שפה תפקודית שהוועדה יכולה לתרגם לאחוזי נכות.
- תארו את ה"יום הגרוע" שלכם: נטייה אנושית היא לנסות להיראות חזקים ולהגיד "הכל בסדר". בוועדה העליונה אתם חייבים לתאר את היום הכי קשה שלכם בשבוע. אל תתביישו לספר על הסיוטים, על חוסר היכולת לקום מהמיטה או על הניתוקים.
- היעזרו במלווה שידבר במקומכם: לפעמים בזמן אמת, מרוב לחץ וחרדה, המוח נאטם. קחו איתכם בן זוג, הורה או חבר קרוב שמכיר את המגבלות שלכם ביומיום. לעיתים העדות שלהם על מה שקורה בבית שווה יותר מאלף מילים שלכם.
ניהול סיכונים: מתי לדעת לעצור?
השתמשו בזכות החרטה: אם במהלך הוועדה העליונה אתם מבינים שהרופאים נוטים דווקא להפחית לכם את האחוזים והם מודיעים לכם על כך (כפי שהחוק מחייב אותם) – עצרו מיד ומשכו את הערעור. עדיף להישאר עם הקיים מאשר לצאת בשן ועין.
אל תתפזרו לפגיעות אחרות: אם הערעור שלכם הוא על פוסט-טראומה, אל תתחילו לדבר פתאום על כאבי הגב שלכם (אלא אם הם מוכרים בקשר ישיר לפוסט-טראומה). התמקדו בנושא הערעור בלבד כדי לא ליצור "רעשי רקע" שיסיחו את דעת הרופאים.
שורה תחתונה: מסלול הערעור הוא מסלול שבו החוק עובר בהדרגה מהמישור הרפואי למישור המשפטי. אם אתם מחליטים לערער, ודאו שיש לכם בסיס רפואי מוצק (לוועדה העליונה) או פגם מנהלי ברור (לבית המשפט המחוזי), והקפידו על לוחות הזמנים. יום אחד של איחור עלול לסגור את הדלת ליכולת להגשת ערעור.
