התמודדות עם פלאשבקים ב- PTSD: איך ניתן לעזור?

שיתוף
שיתוף
התמודדות עם פלשבק

קרדיט: AbstractStockPhotos

פלאשבק הוא לא סתם "זיכרון מהעבר", הוא מעין חזרה בזמן של מערכת העצבים אל העבר. בעוד שבזיכרון רגיל אנחנו יודעים שאנחנו נזכרים במשהו מהעבר, בפלאשבק המוח חווה את האירוע כאילו הוא מתרחש כאן ועכשיו. איך מזהים פלאשבק ומה עושים כדי להתקרקע מחדש?

 

עבור מי שמתמודד עם פוסט-טראומה, העבר אינו תמיד נשאר בגדר זיכרון. פלאשבק הוא הרבה מעבר לזיכרון כואב והתחושה הנלווית מפחידה, שיש בה הצפה והגבולות בין ה"אז" ל"עכשיו" מיטשטשים לחלוטין. למרות שהתחושה היא של סכנה ממשית, זהו תהליך פיזיולוגי שניתן לנהל. לפניכם כלים מעשיים שיעזרו לכם לעצור את הסערה, להחזיר את תחושת הביטחון ולנחות בחזרה אל ההווה המוגן.

שלב 1: זיהוי – איך נראה פלאשבק?

הצעד הראשון בניהול פלאשבק הוא היכולת לזהות שהוא קורה. פלאשבקים יכולים להיות חזותיים (תמונות), תחושתיים (ריחות, קולות, מגע) או רגשיים.

פלאשבק רגשי: תחושה פתאומית של אימה, נטישה או חוסר אונים, גם בלי תמונה ברורה מהעבר.
ניתוק (דיסוציאציה): תחושה שהעולם סביבנו "לא אמיתי", או שאנחנו צופים בעצמנו מהצד.
שינויים גופניים: דופק מואץ, זיעה קרה, קוצר נשימה או קיפאון שרירי (Freeze).
זיהוי הטריגר: פלאשבק לא מגיע משום מקום. הוא לרוב מופעל על ידי ריח, צליל, טון דיבור או סיטואציה חברתית שהמוח מקשר לטראומה.

שלב 2: קרקוע (Grounding) – חזרה להווה

המטרה של קרקוע היא להזכיר למערכת העצבים שהיא נמצאת בביטחון בהווה ולא בעבר.

טכניקת 5-4-3-2-1 (עיגון חושי)

בקשו מהמתמודד (או מעצמכם) לזהות בקול רם:

5 דברים שאני רואה (הצבע של הקיר, עציץ, ספר).
4 דברים שאני יכול לגעת בהם (המרקם של המכנס, השולחן הקר, השיער).
3 קולות שאני שומע (זמזום המזגן, מכוניות בחוץ, הנשימה שלי).
2 ריחות שאני מריח (בושם, ריח של קפה).
1 דבר אחד שאני טועם (או טעם של סוכריה/מים).

קרקוע פיזי

כשהפלאשבק עוצמתי מאוד, צריך גירוי פיזי שיחזיר את המוח לגוף:

קרח: להחזיק קוביית קרח ביד או להניח רטיות קרות על העורף. הקור הקיצוני מכריח את המערכת הלימבית "להתעורר" מהעבר.
דחיפת קיר: להניח את שתי הידיים על הקיר ולדחוף בכל הכוח. התחושה של ההתנגדות והשרירים הפועלים מעניקה תחושת נוכחות ושליטה.

שלב 3: כלים קוגניטיביים לניהול האירוע

לאחר שהסערה הפיזית נרגעה מעט, אפשר להשתמש בכלים מהעולם ה-CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) כדי להחזיר את השליטה המחשבתית:

1. דיבור עצמי מרגיע – יש להכין מראש "משפט עוגן" שמשננים בזמן פלאשבק:

"אני חווה עכשיו פלאשבק. זה מרגיש כמו סכנה, אבל זו רק עקבה של הזיכרון. אני בבית, אני בטוח/ה, והאירוע הזה הסתיים."

2. טכניקת "מודעות כפולה" – זהו ניסיון להחזיק רגל אחת בעבר ורגל אחת בהווה.

"אני מרגיש/ה את הפחד מהעבר (רגל אחת), אבל אני מרגיש/ה גם את כפות הרגליים שלי על הרצפה היציבה (רגל שנייה)."

3. יצירת "מקום בטוח" – זהו כלי שמתרגלים בזמן רגיעה כדי להשתמש בו בזמן חירום. דמיינו מקום (אמיתי או דמיוני) שבו אתם מרגישים מוגנים לחלוטין. בזמן פלאשבק, נסו "להיכנס" לשם בדמיון ולפרט לעצמכם את כל הפרטים הקטנים של המקום הזה.

שורה תחתונה: ללמד את המוח שהסכנה חלפה

פלאשבק הוא חוויה עוצמתית ומטלטלת, אך הוא אינו עדות לכך שהשתגעתם או שההחלמה נעצרה, אלא סימן לכך שהמוח עדיין מנסה לעבד את מה שעבר עליו. המפתח להתמודדות טמון ביכולת לזהות את הניתוק בזמן אמת ולהשתמש בטכניקות קרקוע שמחזירות את הקשב מהסערה הפנימית אל העולם החיצוני היציב.

בעזרת תרגול עקבי, חמלה עצמית ותמיכה נכונה, המוח לומד בהדרגה לאחסן את הזיכרון במקומו הנכון על רצף הזמן, עד שהוא מפסיק להיות איום חי והופך להיות חלק מהעבר שניתן לחיות לצדו בשלום.

 

תוכן עניינים

צריכים הכוונה?

מצאו אנשי מקצוע ומידע מעודכן שיעזרו לכם במימוש זכויותכם.

הכתבה בקצרה

לחצו על התמונה להגדלה

פלאשבק של פוסט טראומה ניתן לנהל באמצעות זיהוי מוקדם של האירוע, שימוש בטכניקות קרקוע כמו שיטת 5-4-3-2-1 או קרקוע פיזי, ולאחר מכן שימוש בכלים קוגניטיביים כמו דיבור עצמי מרגיע ומודעות כפולה. המטרה היא להחזיר את הקשב להווה ולהזכיר למערכת העצבים שהסכנה כבר חלפה.

כתבות נוספות שעלו לאחרונה

המדריך לטיפול באמנות בפוסט-טראומה (PTSD)

טיפול באמנות מציע דרך נוספת לביטוי ולעיבוד רגשי עבור מתמודדים עם פוסט-טראומה, גם כאשר קשה למצוא מילים לחוויות הפנימיות. במדריך תמצאו הסבר על התהליך, למי הוא מתאים ומה אומרים המחקרים על יעילותו.
מדריך למשפחה המתמודדת עם פוסט טראומה

המדריך המעשי לבני משפחה של מתמודדי PTSD

להבין את שפת הטראומה עוזר למשפחה להגיב ברוגע ובחמלה, לזהות טריגרים ולתמוך במתמודד בזמן הצפה. לצד זאת, חשוב לשמור על גבולות, על שגרת חיים ועל עצמכם. תקשורת פתוחה, בית בטוח, תיווך מותאם לילדים ותמיכה מקצועית יכולים לחזק את המשפחה ואת תחושת הביטחון.
משפחה מתמודדת PTSD

מעגלים במשפחה: לחיות לצד הפוסט-טראומה

התמודדות עם PTSD משפיעה על הזוגיות ועל כל המשפחה, אך אינה חייבת להפוך את הבית למרכז הטראומה. גבולות ברורים, שמירה על עצמאות, תמיכה מקצועית לבני המשפחה ותקשורת מותאמת מאפשרים לחזק ביטחון וחוסן. המטרה אינה להעלים את הטראומה, אלא ללמוד לחיות לצידה מבלי לאבד את הקשר, העצמאות והשגרה.