טיפול קבוצתי הוא התערבות טיפולית מובנית, המונחית על ידי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, בעוד שקבוצת תמיכה עשויה להתמקד בעיקר בשיתוף, בהקשבה ובתמיכה הדדית. טיפול בפוסט-טראומה יכול להינתן במסגרות פרטניות, קבוצתיות ומשפחתיות, ובמרפאות לטראומה ופוסט-טראומה ניתנים גם טיפולים קבוצתיים בהתאם לצורך הקליני.
מה היתרונות של טיפול קבוצתי בפוסט-טראומה?
אחד היתרונות האפשריים של קבוצה הוא הפחתת תחושת הבידוד. המפגש עם אנשים שמתמודדים עם תסמינים או קשיים דומים עשוי ליצור תחושת שייכות ולהפחית את התחושה ש"אני היחיד שמתמודד עם זה". הקבוצה יכולה גם לאפשר למידה מאחרים. משתתפים עשויים לשתף בדרכי התמודדות עם חרדה, שינה, יחסים, כעס או מצבים יומיומיים מורכבים. עם זאת, מה שמתאים לאדם אחד לא בהכרח מתאים לאחר, ולכן אין לראות בשיתוף של משתתפים תחליף להכוונה מקצועית. יתרון נוסף הוא האפשרות לתרגל בתוך הקבוצה מיומנויות הקשורות לקשר עם אחרים, כמו הצבת גבולות, הבעת רגשות, הקשבה, בקשת עזרה ומתן אמון.
האם טיפול קבוצתי באמת יעיל ב-PTSD?
כן, טיפול קבוצתי עשוי לסייע לחלק מהאנשים, אך חשוב לדייק את מקומו בטיפול. הראיות המחקריות לטיפול קבוצתי ב-PTSD מוגבלות יותר בהשוואה לראיות הקיימות עבור טיפולים פסיכולוגיים ממוקדי טראומה הניתנים באופן פרטני. ה-National Center for PTSD מציין שטיפול קבוצתי עשוי להיות טוב יותר מאשר היעדר טיפול, אך הראיות אינן מספיקות כדי לקבוע שטיפול קבוצתי מסוים עדיף על טיפולים קבוצתיים אחרים, וממצאים מסוימים מצביעים על יעילות נמוכה יותר של טיפול קבוצתי לעומת טיפול פרטני. בהתאם לכך, בהנחיית VA/DoD טיפול קבוצתי אינו נחשב טיפול קו ראשון ל-PTSD, אף שטיפול קבוצתי מובנה מומלץ על פני היעדר טיפול. לכן, אי אפשר לקבוע מראש שטיפול קבוצתי "טוב יותר" או "פחות טוב" לכולם. הבחירה צריכה להתבסס על מטרות הטיפול, מאפייני האדם, העדפותיו ומצבו הקליני.
מה עלול להיות מאתגר או פחות מתאים בטיפול קבוצתי?
טיפול קבוצתי אינו מתאים באותה מידה לכל אדם ובכל שלב. עצם המפגש עם אנשים אחרים, שמיעת חוויות קשות או הצורך להשתתף במסגרת חברתית עלולים לעורר מצוקה אצל חלק מהמשתתפים. חשוב גם להביא בחשבון את נושא הסודיות. בקבוצה מקצועית קיימים כללים ברורים לגבי שמירה על פרטיות, אך בניגוד לטיפול פרטני, המידע נחשף גם בפני משתתפים נוספים. לכן חשוב להבין מראש כיצד הקבוצה מנהלת את נושא הסודיות ומהם כללי ההשתתפות. גם לדינמיקה הקבוצתית יכולה להיות השפעה. ייתכנו תחושות של אי-נוחות, השוואה לאחרים, קושי להשתלב או תחושה שהסיפור של אדם אחר שונה מאוד משלו. מנחה מיומן אמור לעקוב אחר הדינמיקה, להציב גבולות ולסייע לשמור על מרחב טיפולי בטוח.
האם אפשר להיות מוצפים מסיפורים של משתתפים אחרים?
כן. שמיעת תיאורים של טראומה או מפגש עם רגשות עוצמתיים עלולים לעורר מצוקה, זיכרונות או תגובות טראומטיות אצל חלק מהאנשים. לכן חשוב שהקבוצה תנוהל באופן מובנה ורגיש לטראומה, ושהמנחה ידע לזהות מצוקה ולהתאים את קצב העבודה. אין משמעות הדבר שכל שיתוף טראומטי מסוכן, וגם לא שכל קבוצה חייבת להימנע לחלוטין מדיון באירוע הטראומטי. השאלה היא כיצד השיח מתנהל ומה מתאים למטרות הקבוצה ולמצבם של המשתתפים.
טיפול פרטני או טיפול קבוצתי – מה עדיף?
אין תשובה אחת שמתאימה לכולם. טיפולים פרטניים ממוקדי טראומה, ובהם PE, CPT וגישות מסוימות של CBT, וכן EMDR, הם בין הטיפולים המרכזיים הנתמכים בהנחיות מקצועיות לטיפול ב-PTSD. לצד זאת, טיפול קבוצתי יכול להציע יתרונות אחרים, במיוחד סביב שייכות, תמיכה ותרגול של מיומנויות חברתיות. שאין בסיס מספיק לקביעה שטיפול קבוצתי חייב להתקיים תמיד לצד טיפול פרטני. במקרים מסוימים אדם עשוי להשתתף בטיפול קבוצתי כחלק מתוכנית טיפול רחבה יותר, ובמקרים אחרים טיפול פרטני יהיה מתאים יותר. ההחלטה צריכה להיעשות בהתאם להערכה מקצועית ולהעדפות המטופל.
האם אפשר לשלב טיפול פרטני וקבוצתי?
כן. במסגרות בריאות הנפש קיימים מענים המשלבים טיפול פרטני, קבוצתי ומשפחתי, בהתאם למצב ולצרכים של האדם. שילוב כזה עשוי לאפשר עבודה על היבטים שונים של ההתמודדות, אך אין מודל אחד שנחשב נכון לכולם. לעיתים הטיפול הפרטני יתמקד בתסמיני PTSD ובעיבוד הטראומה, בעוד שהקבוצה תאפשר עבודה על קשרים, שייכות, תמיכה ומיומנויות בין-אישיות.
איך לבחור טיפול קבוצתי לפוסט-טראומה?
1. בדקו מי מנחה את הקבוצה
כדאי לברר מהי הכשרתו של המנחה ומה הניסיון שלו בעבודה עם טראומה ו-PTSD. משרד הבריאות מדגיש כי טיפולים בטראומה ניתנים על ידי אנשי ונשות מקצוע בתחום בריאות הנפש, ובמסגרות ייעודיות קיימת הכשרה נוספת בתחום הטראומה.
2. שאלו מה מטרת הקבוצה
לא כל קבוצה שמיועדת לאנשים עם PTSD היא אותה קבוצה. יש קבוצות המתמקדות בעיבוד טראומה, אחרות בוויסות רגשי או בכישורי חיים, ויש קבוצות שמטרתן בעיקר תמיכה ושייכות.
3. בדקו מי המשתתפים
קבוצה יכולה להיות ממוקדת באוכלוסייה מסוימת או מגוונת יותר. אין חובה שכל המשתתפים יחוו בדיוק את אותה טראומה, והומוגניות אינה תנאי הכרחי להצלחת קבוצה. עם זאת, כדאי לבדוק האם הרקע והצרכים של חברי הקבוצה אכן מתאימים לכם.
4. בררו כיצד הקבוצה מתנהלת
כדאי לדעת מראש אם מדובר בקבוצה פתוחה או סגורה, כמה זמן נמשך התהליך, מהי תדירות המפגשים ומהם כללי ההשתתפות והסודיות.
5. בררו אם יש הערכה או פגישת התאמה
במסגרות טיפוליות רבות מתקיימת הערכה לפני ההצטרפות, כדי לבדוק אם הקבוצה מתאימה לאדם ולמטרות הטיפול. אם מציעים לכם פגישה כזו, היא יכולה להיות הזדמנות טובה לשאול שאלות ולתאר חששות.
מפחדים לדבר בקבוצה? לא חייבים להתחיל משיתוף עמוק
החשש לדבר מול אנשים אחרים מובן לחלוטין. בקבוצה מקצועית אפשר לברר מראש מהן הציפיות לגבי השתתפות, ואפשר לשאול כיצד המנחה מתמודד עם משתתף שאינו מוכן לשתף. אין כלל מקצועי שמחייב כל אדם לספר בפירוט את סיפור הטראומה שלו כבר במפגש הראשון. בקבוצות שונות יש מטרות וכללים שונים, ובחלקן הדגש אינו על תיאור מפורט של האירוע הטראומטי אלא על ההשפעה שלו על החיים כיום. עם זאת, חשוב לא להניח מראש שאפשר להגיע לכל קבוצה רק כדי להקשיב או לקבוע מספר קבוע של "מפגשי ניסיון". הדבר תלוי במסגרת, במטרות הקבוצה ובמדיניות המנחה.
מתי כדאי לדבר עם איש מקצוע לפני הצטרפות לקבוצה?
כאשר יש מצוקה משמעותית, חוסר יציבות, קושי חמור בתפקוד או חשש שהשתתפות בקבוצה תגרום להצפה, כדאי לבצע הערכה מקצועית לפני ההצטרפות. אין רשימה אחת של מצבים שבהם טיפול קבוצתי "אסור". התאמת הקבוצה תלויה במצבו של האדם, במטרות הטיפול וביכולתו להשתתף במסגרת. במצבים מורכבים במיוחד ייתכן שהמלצה מקצועית תהיה להתחיל בטיפול אחר או לשלב בין כמה סוגי מענה.
ומה לגבי קבוצות טיפוליות בישראל?
בישראל קיימים מענים קבוצתיים במסגרות ציבוריות שונות. מרפאות לטראומה ופוסט-טראומה מספקות גם טיפול קבוצתי ובמרכזי החוסן ניתן לקבל טיפולים פרטניים, קבוצתיים ומשפחתיים על ידי אנשי מקצוע מורשים בעלי מומחיות בטיפול ממוקד טראומה. גם אגף השיקום במשרד הביטחון מפעיל קבוצות טיפוליות בנושאים הקשורים להתמודדות עם פוסט-טראומה, לצד נושאים נוספים כמו ויסות כעסים, חרדה, אורח חיים והתמודדות עם הפגיעה.
השורה התחתונה
טיפול קבוצתי בפוסט-טראומה יכול להציע משהו שקשה לקבל בטיפול פרטני בלבד: מפגש עם אנשים אחרים, תחושת שייכות והזדמנות לתרגל קשר והתמודדות בתוך קבוצה.
אבל הוא אינו מתאים לכולם, ואי אפשר לקבוע שטיפול קבוצתי תמיד צריך לבוא לצד טיפול פרטני או שהוא מהווה תחליף לו. חשוב לבדוק מי מנחה את הקבוצה, מה מטרותיה, למי היא מיועדת ואיך היא מתנהלת. הבחירה הנכונה היא זו שמתאימה למצב, לצרכים ולהעדפות של כל אחד.
