איך מערערים על קביעת אחוזי נכות במשרה"ב?

שיתוף
שיתוף
ערעור נכות משרה"ב

קרדיט: AbstractStockPhotos

הוועדה הרפואית המחוזית קבעה לכם אחוזי נכות, אבל אתם מרגישים שהם לא משקפים את מצבכם? החוק במדינת ישראל מעניק לכם את הזכות לערער. עם זאת, עולם הערעורים של משרד הביטחון מנוהל בלוחות זמנים קשוחים וכללי משחק שחייבים להכיר. לפניכם מפת הדרכים המדויקת לערעור מהדרג הרפואי ועד לבתי המשפט, כדי שתעשו זאת נכון

שלב א': הוועדה הרפואית העליונה (הערכאה הרפואית)

אם אתם סבורים שאחוזי הנכות שנקבעו לכם נמוכים מדי או שהוועדה המחוזית התעלמה ממסמכים, התחנה הראשונה היא הוועדה הרפואית העליונה. בניגוד לוועדה המחוזית, ועדה זו מורכבת מהרכב מורחב של שלושה רופאים מומחים בכירים.

לוחות זמנים והגשה:

45 ימים, זהו חלון הזמן שלכם להגשת הערעור מרגע שקיבלתם את מכתב ההחלטה הרשמי של קצין התגמולים (לא מיום התכנסות הוועדה עצמה, אלא מיום קבלת המכתב ביד או באזור האישי). ניתן להגיש גם בקשת ארכה מנומקת בכתב ליושב ראש הוועדות לקבלת ארכה של 60 ימים נוספים להגשת נימוקי הערעור, ובמקרים מיוחדים ניתן לבקש ארכה נוספת של 30 ימים נוספים. איחור ללא אישור מראש עלול להוביל לדחיית הערעור על הסף.

הסיכון שחובה להכיר: לוועדה הרפואית העליונה יש סמכות לאשר את אחוזי הנכות, להעלות אותם, אך גם להפחית אותם. אם הוועדה העליונה שוקלת להפחית לכם את אחוזי הנכות, חלה עליה חובה על פי חוק לעצור את הדיון, להתריע בפניכם (ובפני עורך הדין שלכם) על הכוונה הזו ולאפשר לכם למשוך את הערעור. אם תמשכו את הערעור, תישארו עם אחוזי הנכות המקוריים שנקבעו לכם בוועדה המחוזית וההפחתה לא תתממש.

שלב ב': בית המשפט המחוזי (הערכאה המשפטית)

אם הוועדה הרפואית העליונה דחתה את טענותיכם, התחנה הבאה היא כבר מחוץ לכותלי אגף השיקום והיא באמצעות פנייה לבית המשפט המחוזי (במחוז שבו התקבלה החלטת הוועדה העליונה).

לוחות זמנים והגשה:

יש לכם 45 ימים מיום קבלת החלטת הוועדה העליונה, להגיש את הערעור לבית המשפט המחוזי. חשוב לדעת כי בית המשפט אינו קובע אחוזי נכות והחוק מגביל את השופט לדון אך ורק בנקודות משפטיות או מנהליות. אז מהי שאלה משפטית / מנהלית? למשל: הוועדה התעלמה לחלוטין מחוות דעת מומחה שהגשתם, הוועדה לא נימקה את החלטתה כראוי, לא ישב בהרכב רופא בתחום המומחיות הרלוונטי לפגיעה שלכם, או שנפל פגם חמור בזכות הטיעון שלכם (לא נתנו לכם לדבר או לקרוא את המסמכים).

מה קורה אם בית המשפט מקבל את הערעור?

השופט לא יקבע אחוזי נכות חדשים. הוא יקבע שנפל פגם מנהלי ויחזיר את התיק לוועדה הרפואית העליונה (בהרכב זהה או הרכב חדש) עם הנחיות משפטיות ברורות לדון בנושא מחדש תוך תיקון הפגם.

שלב ג': בית המשפט העליון (החריג שבחריגים)

אם פסק הדין של בית המשפט המחוזי לא היה לטובתכם, לא ניתן לערער עליו באופן אוטומטי.

לוחות זמנים והגשה:

גם כאן לרשותכם 45 ימים – עליכם להגיש "בקשת רשות ערעור" (בר"ע) לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים ממתן פסק הדין של המחוזי. שופט בית המשפט העליון יבחן את הבקשה. חשוב להדגיש כי רשות כזו ניתנת רק במקרים נדירים מאוד, שבהם קיימת סוגיה עקרונית, תקדימית או משפטית כבדת משקל החורגת מעניינו האישי של המערער הספציפי. אם ניתנת הרשות, הערעור עצמו יוגש תוך 30 ימים מהיום שבו היא ניתנה.

הכנה מוקדמת: מה עושים לפני שנכנסים לחדר?

  1. אל תמחזרו מסמכים – הביאו "תחמושת" חדשה: אם תגיעו לוועדה העליונה בדיוק עם אותם המסמכים שהצגתם בוועדה הראשונה, התוצאה כמעט תמיד תהיה זהה. הוועדה העליונה צריכה סיבה רפואית לשנות את ההחלטה. הביאו חוות דעת פסיכיאטרית חדשה, או סיכומי טיפול עדכניים מהחודשים האחרונים המראים שהמצב לא מאוזן.
  2. נתחו את הפרוטוקול הקודם: קראו כל מילה שכתבה הוועדה המחוזית. מצאו את הטעויות שלהם. למשל: אם הם כתבו "הנפגע עובד באופן מלא" בעוד שאתם מובטלים מזה חצי שנה, זו הטעות המרכזית שעליה צריך לבנות את הערעור.
  3. כתבו נימוק קצר וקולע: אל תשלחו מכתב של 20 עמודים. הרופאים לא יקראו אותו בעיון. כתבו מכתב קצר (עמוד אחד) שמפרט בנקודות מדוע אתם מערערים ומהן הטעויות של הוועדה הקודמת.

בתוך הוועדה: איך מתנהלים מול הרכב הרופאים?

  • דברו על ה"תפקוד", לא על ה"הרגשה": לומר "קשה לי" או "אני עצוב" זו שפה של כאב. לומר "אני לא מסוגל ללכת לסופרמרקט לבד כי יש לי התקפי חרדה במקומות סגורים", זו שפה תפקודית שהוועדה יכולה לתרגם לאחוזי נכות.
  • תארו את ה"יום הגרוע" שלכם: נטייה אנושית היא לנסות להיראות חזקים ולהגיד "הכל בסדר". בוועדה העליונה אתם חייבים לתאר את היום הכי קשה שלכם בשבוע. אל תתביישו לספר על הסיוטים, על חוסר היכולת לקום מהמיטה או על הניתוקים.
  • היעזרו במלווה שידבר במקומכם: לפעמים בזמן אמת, מרוב לחץ וחרדה, המוח נאטם. קחו איתכם בן זוג, הורה או חבר קרוב שמכיר את המגבלות שלכם ביומיום. לעיתים העדות שלהם על מה שקורה בבית שווה יותר מאלף מילים שלכם.

 

ניהול סיכונים: מתי לדעת לעצור?

השתמשו בזכות החרטה: אם במהלך הוועדה העליונה אתם מבינים שהרופאים נוטים דווקא להפחית לכם את האחוזים והם מודיעים לכם על כך (כפי שהחוק מחייב אותם) – עצרו מיד ומשכו את הערעור. עדיף להישאר עם הקיים מאשר לצאת בשן ועין.

אל תתפזרו לפגיעות אחרות: אם הערעור שלכם הוא על פוסט-טראומה, אל תתחילו לדבר פתאום על כאבי הגב שלכם (אלא אם הם מוכרים בקשר ישיר לפוסט-טראומה). התמקדו בנושא הערעור בלבד כדי לא ליצור "רעשי רקע" שיסיחו את דעת הרופאים.

שורה תחתונה: מסלול הערעור הוא מסלול שבו החוק עובר בהדרגה מהמישור הרפואי למישור המשפטי. אם אתם מחליטים לערער, ודאו שיש לכם בסיס רפואי מוצק (לוועדה העליונה) או פגם מנהלי ברור (לבית המשפט המחוזי), והקפידו על לוחות הזמנים. יום אחד של איחור עלול לסגור את הדלת ליכולת להגשת ערעור.

תוכן עניינים

צריכים הכוונה?

מצאו אנשי מקצוע ומידע מעודכן שיעזרו לכם במימוש זכויותכם.

הכתבה בקצרה

לחצו על התמונה להגדלה

אם אחוזי הנכות שנקבעו לכם בוועדה המחוזית אינם משקפים את מצבכם, הערכאה הרפואית הבאה היא הוועדה הרפואית העליונה (המורכבת משלושה רופאים מומחים):

חלון הזמנים להגשה: חובה להגיש את הערעור תוך 45 ימים מיום קבלת מכתב ההחלטה הרשמי מקצין התגמולים (באזור האישי או בדואר). ניתן לבקש ארכה מנומקת בכתב ליו"ר הוועדות של 60 ימים נוספים (ובמקרים מיוחדים 30 ימים נוספים). איחור עלול להוביל לדחייה על הסף.

הסיכון המרכזי: לוועדה העליונה יש סמכות להעלות את אחוזי הנכות, אך גם להפחית אותם.זכות החרטה (הגנה על המערער): אם הוועדה שוקלת להפחית את אחוזי הנכות, היא מחויבת על פי חוק לעצור את הדיון, להתריע בפניכם או בפני עורך הדין שלכם, ולאפשר לכם למשוך את הערעור בו במקום. אם תמשכו אותו, תישארו עם אחוזי הנכות המקוריים מהוועדה המחוזית.

כתבות נוספות שעלו לאחרונה

המדריך לטיפול באמנות בפוסט-טראומה (PTSD)

טיפול באמנות מציע דרך נוספת לביטוי ולעיבוד רגשי עבור מתמודדים עם פוסט-טראומה, גם כאשר קשה למצוא מילים לחוויות הפנימיות. במדריך תמצאו הסבר על התהליך, למי הוא מתאים ומה אומרים המחקרים על יעילותו.
מדריך למשפחה המתמודדת עם פוסט טראומה

המדריך המעשי לבני משפחה של מתמודדי PTSD

להבין את שפת הטראומה עוזר למשפחה להגיב ברוגע ובחמלה, לזהות טריגרים ולתמוך במתמודד בזמן הצפה. לצד זאת, חשוב לשמור על גבולות, על שגרת חיים ועל עצמכם. תקשורת פתוחה, בית בטוח, תיווך מותאם לילדים ותמיכה מקצועית יכולים לחזק את המשפחה ואת תחושת הביטחון.
משפחה מתמודדת PTSD

מעגלים במשפחה: לחיות לצד הפוסט-טראומה

התמודדות עם PTSD משפיעה על הזוגיות ועל כל המשפחה, אך אינה חייבת להפוך את הבית למרכז הטראומה. גבולות ברורים, שמירה על עצמאות, תמיכה מקצועית לבני המשפחה ותקשורת מותאמת מאפשרים לחזק ביטחון וחוסן. המטרה אינה להעלים את הטראומה, אלא ללמוד לחיות לצידה מבלי לאבד את הקשר, העצמאות והשגרה.